פסק-דין בתיק רת"ק 37159-02-13

1.         המבקש (להלן: לוי או המערער ) הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה (כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן, להלן: כב' הרשמת הבכירה ) מיום 27/1/13 בתיק ת"ק 9413-08-12, לפיו חויב לוי לשלם למשיב (להלן: מעודה או המשיב ) פיצוי בסך של 7,800 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה (6/8/12) ועוד הוצאות משפט בסך של 750 ש"ח, נכון למועד מתן פסק הדין.

2.         בהחלטה שניתנה על ידי ביום 21/2/13 הוריתי על מתן תשובה לבקשה, הסדרת הפקדת העירבון וכן עיכוב ביצוע של פסק הדין שניתן על ידי הערכאה הדיונית - בכפוף להסדרת נושא העירבון - עד למתן החלטה בבקשה.

3.         לאחר עיון חוזר בבקשה ולאחר עיון בתשובה שנתקבלה, יש בדעתי ליתן רשות ערעור, לראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור.

4.         מעודה הגיש תביעת נזיקין נגד לוי בגין נזקים שנגרמו לו בשל שירות לקוי שניתן לו על ידי לוי ו/או בגין אי מתן שירות שהוזמן על ידו.

            אין מחלוקת כי קודם להתקשרות שבין הצדדים בנה מעודה בחריגות בניה תוספות לבית מגוריו ברח' הרמב"ם 5 פרדס חנה הידוע גם כחלקה 268 בגוש 10103 (להלן: הבניה החריגה ).

            מאחר שהבניה בוצעה ללא היתר הורשע מעודה בהליך פלילי אשר נפתח נגדו במאי 2009, בתיק תו"ב 5614-02-09, וזאת בגין ביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר.

            הבניה החריגה כללה קירוי מרפסת בגג רעפים בשטח של כ-20 מ"ר בצד המערבי, קירוי מרפסת בגג רעפים בשטח של כ-4 מ"ר בצד המזרחי ושימוש במרתף בשטח של כ-60 מ"ר, כיחידת מגורים נוספת.

            במסגרת אותו כתב אישום חתם מעודה על התחייבות כספית על סך של 7,000 ש"ח, להימנע למשך 3 שנים מלעבור עבירה על פי חוק התכנון והבניה.

            באותו פסק הדין שניתן בהליך הפלילי נקבע, בין היתר, כי מעודה יהא מנוע מלעשות שימוש במבנים אלא אם כן יינתן היתר כדין. במסגרת אותו גזר דין שניתן במאי 2009 ניתנה שהות למעודה של 12 חודשים לצורך הריסת המבנים.

5.         מעודה ביקש לברר אפשרות של לגליזציה לחריגות הבניה ולשם כך פנה ביום 21/6/09 אל לוי, מהנדס אזרחי במקצועו עם ותק של 25 שנים, כדי שזה יכין עבורו תוכניות לצורך קבלת היתר לבניה החריגה. עובר לאותו מועד שילם מעודה ללוי סכום של 3,500 ש"ח.

            אין חולק כי בחודש אוגוסט 2009 הוכנו התוכניות, ואלה נמסרו לידי מעודה, על פי עדותו בבית משפט קמא (ראה פרוטוקול מיום 24/1/13 עמ' 1 ש' 15).

            מעודה לא יכול היה לומר בבירור מה המועד בו נמסרו התוכניות לידו, והבהיר זאת בשל העובדה שעובר לאותה תקופה היה בבית חולים, חולה ובמצב לא טוב.

            מכל מקום עובדתית נקבע שהתוכניות נמסרו למעודה או לאשתו.

            מעודה עצמו לא הגיש את התוכניות לוועדה לתכנון ולבניה, והוא חזר ופנה ללוי רק בשנת 2011 (ראה אותו עמוד, ש' 24).

6.         עוד עולה מתוך הראיות שהוצגו, כי התוכניות לא הוצגו על ידי לוי לוועדה לתכנון ולבניה, בסמוך למועד הכנת התוכניות, ולטענתו נמנע הדבר ממנו בשל אי חתימת השותף למגרש, שהוא כנראה אחיו של המערער ובין השניים היו חילוקי דעות שלא נפתרו על רקע של ירושה ונוהל הליך בבית הדין הרבני. פסק הדין ניתן שם רק בינואר 2012 (ראה סע' ב13 לבקשה שהוגשה בפניי).

            כמו כן לא נחתמה התוכנית על ידי המינהל כבעלים.

            לאחר שמעודה פנה אל לוי, שלח האחרון מכתב ב-6/12/11 שם נכתב כי הוגשה בקשה ללגליזציה לבניה של הבית של מעודה על ידו, הוגשו התוכניות לוועדה "שומרון" והן נמצאות בהליכי רישוי (ת/2).

7.         בסופו של דבר הוגשו התוכניות על ידי לוי לוועדה המקומית, ואולם זאת רק ב-2012, כאשר אלה נושאות תאריך 21/1/12. גם תוכניות אלה לא קיבלו היתר, ובהחלטה שניתנה ביום 23/4/12 על ידי מליאת הוועדה בישיבתה 725 נכתב כי על פי דוח מפקח הוועדה נמצא כי קומת המרתף משמשת יחידה נוספת, כי ישנם מבנים שלא כלולים בבקשה להיתר, ומאחר שהוועדה עומדת על כך שלא ייעשה שימוש במרתף וכי יש להציג בקשה להיתר כל המבנים המצויים במגרש. לפיכך החליטה הוועדה לדחות את הבקשה (נספח ה' לבקשת רשות הערעור).

            ב-26/6/12 הודיע לוי למעודה שאין לו שום התנגדות שאדריכל או מהנדס אחר יטפל בתיק הבניה. יצוין עוד שעל פי טענת לוי, הסכום של 3,500 ש"ח ששולם לו היה רק מקדמה, ועל פי הודעה מיום 10/7/12 לצורך הגשת תוכניות של מצב קיים לרישוי, הסכום הוא 7,000 ש"ח + מע"מ + העתקות (ת/4).